החיים, כפי שאני רואה אותם, הם תהליך של לימוד מתמשך, תוך כדי תנועה, המחייב התמודדות מתמדת עם שינויים. לעיתים, החיים מזמנים את השינוי והאדם צריך לקבל אותו או להסתגל אליו. לעיתים, הבחירה ליזום שינוי היא בידי האדם עצמו.
אני מאמינה, שכל שינוי הוא הזדמנות לצמיחה והתפתחות!
כדי ליזום תהליך של שינוי, ראשית יש להקשיב לקל האמת פנימית. כל אדם באשר הוא אמור לשאול את עצמו את שאלת המפתח; "מהם עבורי חיים ששווה לחיות אותם?" רק על בסיס התשובה האוטנתית לשאלה זו, ניתן לבחון מהם השינויים הנדרשים, בכדי להגשים את אותם חיים.
כאשר האדם מגיע להחלטה, שהוא מעוניין לחולל שינוי בחייו, יש להעמיד את תוצאות השינוי כמטרת העל ולחלק אותה ליעדים ברורים, כאלה שניתן להגיע אליהם ואחרי כן לחלק את מסע השינוי לכדי משימות קטנות וברות ביצוע. כל משימה היא צעד קטן אך משמעותי בדרך להגשמת השינוי.
בכל תהליך של שינוי קיים אלמנט בלתי נודע, שיכול לעורר פחדים וחרדות. פחד מעצם תהליך השינוי, פחד מהכישלון בביצוע השינוי או פחד ממה שיקרה שלאחר השינוי. הפחד, יכול לעכב את האדם או למנוע בעדו לחולל שינויים מהותיים בחייו. אחת הדרכים לנטרל את הפחד היא להשתדל להסתכל על הדברים ממרחק, בכדי לראות את הדברים בפרסקטיבה מציאותית יותר. כאשר רמת האיום, הפחד והחרדה יורדים, האדם חופשי יותר לעשות דברים לטובתו הגבוהה.
תהליך שינוי דומה לחציית נהר, שזורם בעוצמה. מהרגע שעוזבים את הגדה הבטוחה יש טווח מסויים, שבו נעים עם הזרם לעבר הגדה היציבה שמנגד. בטווח הזה יכולים להתרחש דברים בלתי צפויים, שאין לאדם שליטה עליהם. ככל שיש יותר אופטימיות ויותר אמונה וביטחון בכוחות הזרימה של החיים, יותר קל לעבור את החלק הזה בשלום. גם כאשר מגיעים בשלום לגדה היציבה שמנגד, המציאות שמתגלה יכולה להיות מופלאה, סתמית או נוראית. גם כאן לאמונה ולגישה אופטימית יש השפעה מיטיבה, על מהלך העניינים.
השינוי יכול קל ופשוט ליישום או קשה עד בלתי אפשרי. השינוי יכול לקחת רגע אחד או נצח, זה תלוי באופי השינוי ובאופי האדם, המחולל את השינוי. ככל שיש יותר גמישות מחשבתית, ויותר מיקוד במטרה, יותר קל לבצע שינויים וככל שמחשבה פחות גמישה והמטרה מעורפלת, מהלך השינוי הופך לקשה יותר ומאיים יותר. הכרה בתהליכי השינוי, כתהליכים טבעיים וחיוניים לגדילה ולהתפתחות, יחד עם מיקוד במטרה, מעודדים אומץ, גמישות מחשבתית ואופטימיות ומשפרים את היכולת לבצע את השינויים הנדרשים.
כאשר אני מוצאת את עצמי עומדת מול שינוי משמעותי שאני מעוניינת לחולל בחיי, לרוב, אני קופאת תחילה. אני מרגישה, כאילו אני צריכה להזיז הר עצום באמצעות כפית קטנטנה. היום אני כבר יודעת, שכך אני מגיבה לשינויים ואני משתדלת שלא להיבהל. אני עוצרת רגע, נושמת עמוק ומנסה להרחיק את השנוי כאילו להתבוננן בו מרחוק וההר העצום הופך לגבעה קטנה והרבה פחות מאיימת. אני פורטת את תהליך השינוי ליעדים ברורים ולמשימות קטנות וברות ביצוע. כאשר אני עומדת מול אין ספור המשימות הקטנות, שהצבתי לעצמי, אני שוב קופאת, כי אני לא יודעת מאיזו משימה עלי להתחיל. ואז אני אומרת לעצמי; תתחילי מהצעד הראשון, כל שאר הצעדים, כבר יבואו בעקבותיו... לא משנה באיזה צעד תבחרי, זה או אחר, קטן או גדול, העיקר להתחיל לנוע לעבר הכיוון, שמשרת את המטרות והיעדים, שהגדרת לעצמך.
נכון לעכשיו, הגדרתי לעצמי מטרה חשובה; לשלב פעילות גופנית בחיי, כי אני רוצה לפעול למען שיפור בריאותי, להרגיש טוב יותר עם הגוף שלי, קלילה יותר, נמרצת יותר, ואם אפשר גם להוריד אי אילו קילוגרמים עודפים ממשקלי.
מזה זמן רב אני חושבת על העניין בכובד ראש, שהרי בתור נטורופתית אני יודעת עד כמה פעילות גופנית חיונית לכלל התהליכים, שמתרחשים בגוף ובנפש... ואני מתלבטת ומהרהרת ובודקת, מה עלי לעשות?... ואיך עלי לעשות זאת?..., אבל בפועל, החודשים חולפים ומסיבות אילו ואחרות אני לא עושה דבר לצורך העניין. כך אני ממשיכה להרהר ולהתלבט מאיפה להתחיל ומרגישה כל כך רע עם עצמי, שאינני מסוגלת להזיז את עצמי ... וככה פתאום, בעודי כותבת את הדברים, אני מרגישה, איך מתגבשות בתוכי הנחישות הנדרשת, על מנת לקום ולעשות את הצעד המעשי הראשון, בדרך לשינוי, שאני מייחלת לו. כל כובד כוחות ההרס, העצלות, הפחדים, החרדות... מצטמקים ומאבדים מכוחם עלי.
אני מדמיינת את עצמי נועלת את נעלי ההליכה בקלילות ויורדת אל הים, צועדת בצעדים נמרצים לאורך קו המים, נושמת ונושפת ומרגישה איך הדופק שלי נהייה חזק ומהיר יותר ואיך כל תא וכל תא בגופי מתמלא בחמצן ובאנרגיה. המראה של הים ממלא את נשמתי בשמחה והשמש מלטפת אותי ברוך. מסתבר שהיונים השלילים עושים את העבודה חיובית והשמש עושה פוטוסינתזה גם לבני אדם.... בשלב מסויים, אני משילה את נעלי וחשה את הקור הנעים של המים מפכפכים בין כפות רגלי הבוערות, ממש עונג צרוף. משצעדתי מספיק, אני מאטה את צעדי ומוצאת לעצמי מקום נעים לשבת בנחת. אני חשה את מחזור הדם שלי פועם בעוז, בכל חלקי גופי. אני מרגישה, שאני חיה במלוא מובן המילה. המוח שלי מתרוקן מכל מחשבה ואני מתמסרת באופן מוחלט לרחש הגלים, הממלאים את כל הווייתי. אט, אט, קצב פעימות הלב מתייצב והנשימות סדירות יותר... אני שוהה במקום הזה, עד שאני מרגישה רגועה ונינוחה לחלוטין. אני פוקחת את עיניי והים במלוא הדרו נפרש בפני. אני חשה איך אושר גדול מציף אותי. אני מרגישה נפלא. אני מלאת חיוניות, שמחה ואופטימיות. אני חושבת לעצמי, שברגע זה ממש, החיים שלי נראים ממש בסדר. הצלחתי להניע את תהליך השינוי וכעת, אני יכולה לקום ולעשות זאת!
אחרי שאני עושה זאת, אני יכולה להגדיר את היעד הבא שלי; לבצע את הפעולה המבורכת הזאת גם מחר, וכך להמשיך מיום ליום, עד שאחרי זמן מה, הפעולה הזו תהפוך להרגל יומיומי טוב ונעים, שגורם לכל יום להיות איכותי וחיוני יותר.
כך, אני מצליחה לבצע שינוייים מרחיקי לכת בחיי. שינויים, שמקדמים אותי ומאפשרים לי לגדול ולהפתח כל הזמן.